themarker
באחרונה נכנסה לתוקף, מתחת לרדאר הציבורי, הסדרה חדשה לייצור חשמל סולארי. ההסדרה נועדה לאפשר לכל בעל בית פרטי להתקין מערכת סולארית על קורת הגג ולייצר חשמל לצריכה עצמית.
כחלק מהמהלך המכונה "מונה נטו בתעריף אחיד", הבעלים של הגג מתקין מערכת פוטו־וולטאית בהספק המתאים לשטח הגג ולצריכת החשמל שלו. החשמל מוזרם ישירות לשימושי הבית, ועודפי הייצור מוזרמים לרשת החשמל ונשמרים כקרדיטים לתקופה של עד שנתיים. בשעות הלילה, בחורף או בכל זמן שאין בו ייצור חשמל, משלימים הקרדיטים האלה את צריכת החשמל הביתית.
הסדרת מונה נטו כדאית ומוזילה את חשבון החשמל ב–20%–30% בממוצע, בהתאם לגודל המערכת. הכדאיות נובעת מהצניחה במחירי הפאנלים הסולאריים בשנים האחרונות, ובעיקר מכך שישראל עתירת שמש. פאנלים סולאריים מייצרים חשמל במשך 1,750 שעות בשנה, בערך פי שניים מתפוקתם בגרמניה. בייצור החשמל הסולארי מובילים הנגב (עם מעט שעות מעוננות בשנה) וירושלים (המספקת אור איכותי), וסוגר את הרשימה גוש דן (עקב זיהום האוויר).
ההסדרה החדשה לייצור חשמל סולארי החליפה הסדרה שהיתה בתוקף בשנתיים האחרונות, ולא צלחה, בלשון המעטה. למרות המכסה לחיבור של עשרות אלפי בתים בישראל, בודדים מימשו את זכותם לחשמל נקי וזול, בשל החסמים הרבים הנלווים, שהפכו אותה לבלתי־כדאית בעליל.
פרסום
מצד אחד, ההסדרה החדשה טובה מן הישנה. היא פוטרת צרכנים פרטיים מהתקנת מונה תעשייתי יקר (מונה תעו"ז) ומתשלומים גבוהים לשימוש ברשת החשמל (במקרי עודף או מחסור). פטורים אלה מוצדקים, בין השאר, משום ששעת השיא של ייצור החשמל הסולארי היא גם שעת השיא של צריכת חשמל בתעשייה — ולכן "החשמל הפרטי" משחק תפקיד מכריע בהורדת העומסים ונמכר על ידי חברת החשמל לתעשייה בתעריף גבוה מהתעריף הביתי.